ארכיון פוסטים עם התג "עבודה"

iMac '27 רושם ראשוני של נקבה טיפוסית

יום שבת, 7 בנובמבר, 2009
גם חתיך וגם טרקי!

גם חתיך וגם טרקי! איימק 27 אינצ'.

"הו אלוהים זה גדול! זה כל-כך גדול! איפה אני אשים משהו כזה גדול?! וזה יפה… וגדול!!!"

כן, גבירותי ורבותי, זו היא תגובה של נקבה טיפוסית כמוני לנוכחותו של גאדג'ט מרהיב ביופיו כמו ה-iMac 27 אינצ' החדש בחדר העבודה שלה. קיבלתי לסקירה מהעבודה את העולה החדש החתיך הזה מארה"ב שטרם התאקלם לחלוטין (קיבלתי איתו במקום המקלדת האלחוטית המובטחת מקלדת חוטית אבל עם עברית) והייתי צריכה לפנות לו מקום (וזמן).

הרושם מעבר לגודלו (הו הגודל!!!) הוא יופיוף – הבחור פשוט חתיך וזוכה לציון WAF גבוהה במיוחד אצלי.

אני חושבת שהסיבה שדווקא את המחשב הזה בחרתי לכנות במין זכר ולא נקבה (כמו רוב המחשבים שלי ואפילו ה-PS3) זה בגלל שהוא קצת… גבר. חתיך וגדול אבל טוב רק עבור מה שהוא טוב עבורו.

מדובר במק הראשון שלי, פרט לאיזה פריט אספנות נידח שאימצתי רק בשם ההיסטוריה (Apple II, אני חושבת) ואני יכולה להבין סוף-סוף על מה המהומה. הוא מהמם, הוא נוח, הוא יציב יחסית כמערכת אבל לצערי הרב לא מספיק שימושי – אין כמעט משחקים שרצים עליו, אתרים ישראלים עדיין נראים קצת עקום על ספארי ואפילו צייר בסיסי הם לא כללו בחבילת התוכנות המותקנות עליו. והכל, הכל עולה כסף. אין חינם למק. פשוט אין. אפילו אמולטור חלונות עולה כמה עשרות דולרים.

לסיכום, מנקודת מבט נשית, מק הוא סוג של מכונת כביסה יוקרתית – הוא עובד ישר מהקופסה, מעוצב ממש טוב, עושה את מה שהוא אמור לעשות ובכדי שבאמת יעשה את מה שהוא אמור, צריך לקנות דברים באופן די קבוע (אבקת כביסה ומרכך, לצורך העניין).

אבל למי אכפת. הוא גדול!!! וחתיך!!!

ועכשיו שהוצאתי את זה מהמערכת שלי, אני יכולה לגשת לכתיבת סקירה מאוזנת ומקצועית.

FacebookTwitterRedditDiggShare

עבודה מלוכלכת

יום שלישי, 3 בנובמבר, 2009

אני אוהבת לכתוב. מאוד. העובדה שאני עושה זאת למחייתי היא בגדר הגשמת חלום אבל יש ימים שהעבודה שלי גורמת לי לבכות. אתמול היה יום כזה.

העורך האהוב שלי, שיחיה, ביקש שאכתוב אייטם על הפן האינטרנטי של החרם על ישראל בכל מני מדינות בעולם. מה שנראה בתחילה ככתבה פשוטה של מחקר וסיכום ממצאים (בוא רגע, גוגל, אני צריכה שתמצא לי כמה דברים) התברר כעינוי לצד שבכלל שכחתי שיש לי – צד ציוני גאה.

לא, לא שירתתי בצבא. לא שמתי סרט כתום בזמן ההתנתקות. אבל יש בי אהבת מולדת שאני מניחה צמחה מתערובת של תעמולה קומוניסטית שספגתי כילדה בברית המועצות (המולדת! חיינו ומותנו למען המולדת!) והציניות שאמי העבירה לי אם בחומר גנטי ואם בחינוכי כילדה. בסופו של יום, על אף התלונות שיש לכולנו על המדינה הזו, ברגע שאנחנו מרגישים בעוינות מחוצה לה, אנחנו עוברים לעמדת מגננה.

לעבור על עשרות ומאות אתרים של שנאת ישראל העלה דמעות בעיני. זה היה קשה. זה היה עינוי. הייתי צריכה לצאת לסיגריה כל כמה פסקאות, לבכות במקום שחברי לעבודה לא יראו.

לסיכום, אולי לא דמעתי לשווא. אפילו אם רק חלק קטן מהקוראים יבינו את המסר ויתחילו בפעולות נגד אונליין, זה שווה את הקושי שחוויתי בכתיבת האייטם.

FacebookTwitterRedditDiggShare

למה קצת נעלמתי וטיפ לאייפון: מה לעשות כשתוקף אותך דב

יום שישי, 16 באוקטובר, 2009

אני יודעת שקצת נעלמתי לכם. אני מודה, היו לי תכניות לדאוג לפחות לפוסט בשבוע אבל מה לעשות – לעולם היו תוכניות אחרות. התמזל מזלי והתקבלתי לעבודה שדי חלמתי לקבל שנים רבות מספור – עיתונאית מחשבים וטכנולוגיה באתר ynet. כשאמי היתה צעירה בברה"מ הקומוניסטית, היא חלמה להיות עיתונאית. אבל אמרו לה: "שבי בשקט, יהודיה" והיא למדה כימיה. בשקט. והנה, אני חיה את החלום של אמי ושלי. זה די קסום כשחושבים על זה.

And now for something completely different.

ידיעה משעשעת ביותר שקראתי הבוקר דיווחה על בעלת אייפון אמריקאית שהביאה את מכשירה ההרוס לתיקון באפל עם סיבת מוות משעשעת ביותר: הדוב אכל לי את האייפון.

מה שקרה זה שהצעירה, קריס רואולי, טיילה לתומה ביערות וורמונט כשדוב פרא רעב נקלע לדרכה. הבחורה, אשת אבטחת מידע במקצועה, לא התבלבלה והחליטה להשתמש במכשיר שידוע שעושה הכל – האייפון של אפל. תוך בריחה מהטורף שנראה שראה בה ארוחה פוטנציאלית בשטח הציד שלו, זרקה קרואולי את הסלולארי שלה על הדוב שהתברר כחובב אפל. זה עצר, הרים את המכשיר ורחרח אותו.

קרואולי ברחה מהמקום אך, יומיים אחרי, משהתגעגעה לאייפון חזרה למקום חמושה במחבט בייסבול. הדוב לא היה בסצינת האירוע אך שאריות של אייפון לעוס ומעוך כן היו.

הטכנאים באפל לא האמינו לסיפור וחייבו אותה במלוא עלות מכשיר חדש. באחד האתרים בהם קראתי את הסיפור, המליצו לבחורה להביא את הדוב לאפל להסביר את העניין.

FacebookTwitterRedditDiggShare