אני חושבת שכיום, אני יכולה להגדיר את עצמי כאחת מזקנות האינטרנט. אני זוכרת את החיבור הטלפוני, עם הכבל שנגרר לאורך הבית, וההתחברות בלילה כשהפעימות זולות וארוכות יותר. היו ימים, קצת אחרי תקופת הביביאסים בארץ, כשמשתמשי המחשבים בישראל גילו את חבריהם מעבר לים. הצ'אטים נראו אז אחרת. לא היה פייסבוק, לא היה טוויטר ואפילו לא מסנג'ר. היה IRC, פורומים מבוססי HTML וניוזגרופס.

המון השתנה מאז אותם ימים בהם היה לוקח יומיים להוריד סרט, במקרה הטוב. אבל יש דברים באינטרנט שלא משתנים. לאינטרנט אין טאקט ואין נימוס. הפוליטיקלי קורקט מפסיק לעבוד כשהאמצעי הוא רשת עולמית בה אינספור משתמשים ותמיד, תמיד יהיה מישהו שייפגע ממה שתאמר, גם אם מדובר בדעה מנומסת ומקובלת.

מקור: http://xkcd.com/386/

קח אותי גלעד

בערב החג זיהיתי בפיד שלי בפייסבוק עוד קבוצה מטופשת וחסרת טעם ברשת החברתית והפעם: מישהו החליט שזה יהיה משעשע לאסוף בקבוצת פייסבוק את המתנדבות לשכב עם החייל החטוף גלעד שליט, עם חזרתו משבי החמאס. טאקט אין פה, כצפוי, אבל נראה ששוב נוכחתי לדעת עד כמה טוויטר מתמודדת טוב יותר עם הומור שחור קצת לפני הזמן מאשר פייסבוק. הדבר קשור כנראה לממוצע הגילאים ואופי המשתמשים.

נכנסתי לקבוצה במטרה אחת: לבחון את התגובות השונות בקיר הקבוצה. יש לציין שהקבוצה הוקמה לפני מעל שנה, ואיש אינו יודע על ידי מי.

העיניים שלי פשוט התרחבו בתדהמה. העילגות, הגסות של הצעירים שהביעו את מורת רוחם על קיום הקבוצה פשוט השאירה אותי פעורת פה. הנה שתי דוגמאות אקראיות:

Batya Ovadya

תבררחוווו מהאררררץץ …ינציייייםםם !!
אייפפה הככבוד שלככם ?
כפווייייייייי טובהההה מגעייליים ,5 שנים הלכוו מהחייים שלו,בשבילכם ובשביילל המדינה ,וזה מההההה שמגיעעעעעעעעע ?!
שאלוהייייייייים יקחח אותככם אמממממןןן יזונוווות .

Yakov Bitton

טפי כושלאמאמא שלכם יא בני זונות מי שפתח תקבוצה הזאת..!
גוויי מזדיין אמן תישרף

וכמובן הלא-קשורים, כמו אחד שיצר מם בו אחד העילגים שאל מישהו אם הוא דרך בבוקר על ליצן והפנינה הבאה:

Ortal Golian

אם חתול יראה אתכם הוא יקיא עליכם !

טרולולולו

בשלב הזה היו לי שתי אפשרויות: יכלתי להאנח על העילגות וחוסר המקוריות של הקללות והעלבונות, לכאורה, או שיכלתי להביא עוד כוס קולה ולהתחיל להגיב. לא הצלחתי לעמוד בפיתוי. התחלתי לענות לחלק מהפרסומים בתגובות די לא קשורות, מתגרות ומתריסות קלות. מה שנקרא בעגה המקוונת: טרולינג, אומנות הבאת הסעיף ברשת.

התגובות שלהן לא אחרו להגיע, והומטר עלי גשם של גסויות לרבות מילים חדשות שלא שמעתי מעודי (לדוגמה, קוקילה. שמתברר שזו תבנית ליציקת אלומיניום!). כמובן שלא היה שום קשר בין הנכתב לבין הנושא של הקבוצה: בנות שיציעו עצמן לחייל החטוף גלעד שליט. עלי לציין שכתבתי לא פעם שאין לי קשר לקבוצה, איני חלק ממנה, לא הקמתי אותה ואני מוצאת את עצם הרעיון מטופש עד גיחוך. זה לא עצר את רצף הקללות האדיר לו זכיתי בכל פעם שהצעתי לתקן את האיות המזעזע שלהן, או שאלתי לפשר מילת גנאי זו או אחרת שטרם הכרתי.

הרי ברור שהדרך הנכונה להתמודד עם קבוצה שמוצאים פוגענית היא התבטאות עילגת, ולא, חלילה, לחיצה קטנה על כפתור הדיווח לפייסבוק. נכון?

טרולים הם כידוע כמו חתולי רחוב, ומספרם מתקיים ביחס ישר לכמות המזון המוצע להם (וזה למה לא כדאי להאכיל טרולים וכן כדאי להאכיל חתולי רחוב). עוד ועוד חובבי דחקות הגיעו לקבוצה והתחילו להתגרות בצעירות העילגות והלוחמניות. העניין פשוט הפך לקרקס גדול, שבמהלכו הוקמו מספר קבוצות נוספות (עמודי פייסבוק) לרבות: גם אני אשכב עם אילנה ברודו כשישוחרר גלעד שליט (WIN!!!), אולי אשכב עם גלעד שליט נראה איך יזרום, והשיא מבחינתי: קבוצת שטנה נגדי שפעלה מספר שעות בליל אמש. זו הוקמה על ידי ילדה בשם לינוי סויסה בעקבות התבטאות שלי נגד ג'אסטין ביבר, מכל הדברים בעולם. כלומר, פעילות בקבוצה שלכאורה אינה מכבדת את גלעד שליט מזכה אותי אותי בגידופים, אבל לקרוא לג'סטין ביבר חובב זרגי גברים מזכה אותי בעמוד שטנה שלם שמוקדש להיותי, מתברר, נערת ליווי בעלת ריח גוף רע.

חיים מתחת לגשר

אני נהנת מזה. אני באמת ובתמים נהנת מצפיה בטמטום הזה, תוך תחושת עצב איומה על-כך שזהו פרצופו של הנוער היום: עילג, טיפש, גס ולחלוטין לא מסוגל לחיים באינטרנט, מקום שמטבעו חסר טאקט הודות לאנונימיות (החלקית כיום, אמנם) שהוא מספק. גל המשתמשים החדשים של הרשת ופייסבוק בפרט, חי בעולם שונה מזה בו חיים זקני האינטרנט שמרשים לעצמם ציניות וחוסר טאקט מקוונים כמעט חסרי גבולות. אך הפעם לא זה הוא שמטריד אותי, אלא הפער שבין יכולת ההתבטאות של אותם טרולים (שבאו להתגרות עם עברית תקינה ומצוחצחת) לבין זו של עם הטוקבקיסטים, הדור שיחליף את עם הנטבוק, שהחליף את דור עם הספר.

אולי היתרון היחיד בהם, בילדי הטוקבקים, הוא הקלות בה ניתן לגרור אותם לבשל ארוחת שבע מנות לטרולים, שתמיד יהיו שם, מתחת לגשר ובמוחות זקני הרשת, מחכים לפרובוקציה הבאה.