ארכיון פוסטים עם התג "טכנולוגיה"

צילומי הרחוב של גוגל בדרך לישראל. שאתלבש?

יום ראשון, 21 באוגוסט, 2011

זכיתי לקבל היום לתיבת המייל הפרטית שלי את ההודעה לעיתונות של משרד המשפטים בנושא Google Street View. בהודעה נרשם:

בכפוף לתנאים שנועדו להגן על אינטרס הציבור הישראלי, התירה הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט) בסוף השבוע שעבר, לחברת Google להפעיל במרחב הציבורי בישראל את ניידות הצילום של שירות Street View ולכלול את התמונות בשירות Google Maps.

למי שלא מכיר, שרות Google Street View שמציג תמונות של רחובות, בניינים ומקומות בעולם, כבר הספיק לעשות כותרות באירופה ובעולם כשמדינות רבות ואזרחים פרטיים הרגישו שהפרטיות שלהם מופרת. מי שזוכר, אגב, את הסיפור עם ניידות הצילום של GSV ורישום נתוני רשתות אלחוטיות פתוחות, בוודאי זוכר גם את ההתנצלויות הרבות של גוגל לאחר מעשה על הפרת פרטיות האזרחים. וכעת, השרות החביב הזה בדרך לישראל.

צחוקים עם GSV

צחוקים עם GSV

קל לראות את היתרונות שבשרות מסוג זה, ויש לציין שכבר קיימים שרותים מקומיים המציעים מידע דומה, כמו Zoomap של בזק. לדוגמה, לפני היציאה ליעד ניתן לצפות בדיוק כמעט מושלם בנופים שתראו בדרך וכן מראה היעד כך שגם אם ה-GPS שובק חיים, יש לכם מושג טוב יותר לאן אתם נוסעים או הולכים. יתרון נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו הוא הערך ההומוריסטי של הצילום האקראי לכאורה ברחוב. אתרים רבים כמו זה קמו בשביל להנציח את הרגעים המעניינים והמשעשעים ב-GSV.

לתכנן פיגוע בדפדפן

רכבי גוגל סטריט וויו בהולנד

רכבי גוגל סטריט וויו בהולנד (מקור: http://www.larsvandegoor.com)

עם כל הרצון שלי לתת לקידמה ולחדשנות בעולם ובארץ דרור, מתוקף היותי אזרחית ישראל יש קול קטן ופרנואידי בראש שלי שתמיד ישאל מה ההשפעה של החידוש על ביטחון ישראל. הרי דווקא בימים אלה כשדרום הארץ בוער ואלימות כלפינו נשפכת אל מעבר לגבולות המדינה, קל לראות לצד היתרונות גם את החסרונות שבבסיס נתונים מסוג זה.

בשם חופש המידע, ניתן למצוא כיום ברשת את כל המידע הדרוש ליצירה של מטען חבלה. יתרה מכך, אתרים אחדים אף יספקו לכם את הרכיבים הדרושים בהזמנה דיסקרטית עד הבית. לפתע נראה שגם גוגל אצה לעזרת המפגע הפוטנציאלי ותציג לו בפרטי פרטים את מראות המקומות בהם יוכל לפגע. כבר לא צריך לבצע מודיעין במקום הפיגוע המתוכנן – גוגל כבר עשו את העבודה וצילמו את הרחובות והבניינים. משהו פה מדאיג אותי מאוד. בניגוד לפחד התהומי שלי מקיומו של מאגר ביומטרי של כלל אזרחי ישראל, כאן אפילו אין צורך להמתין שהשרות ייפרץ – המידע חשוף לכל דחפין.

אני מניחה שזה עניין של התפתחות טבעית, המעורבות של טכנולוגיה ואינטרנט גם בפעילות פוליטית, פעילות מחאה וכמובן טרור. השאלה שאני מוצאת שואלת את עצמי היא האם עדיף היה לסרב לבקשת גוגל מלחתחילה ולחסוך את הדאגה, או שמא פרנואידיות יתר זו היא סממן לכניעה לטרור הפסיכולוגי המופעל על אזרחי ישראל?

FacebookTwitterRedditDiggShare

מוצרים שמסרבים למות

יום חמישי, 30 ביוני, 2011

כשלמדתי את הקורס ניהול השיווק למדנו על מחזור חיי מוצר. לכל מוצר או שרות של מותג, ארגון או חברה יש תקופת חיים מוגדרת יותר או פחות, במהלכה הוא עובר מספר גלגולים עד שלבסוף בוחרת החברה להפסיק ליצר אותו.

תנו את זה לילד בן 10 ותשאלו אותו מה זה. בהצלחה

כשמדובר בטכנולוגיות, לעתים חיי מוצרים הם כה קצרים שעד שאלו בכלל מגיעים לארץ כבר קיימים דגמים טובים יותר ומדובר במוצרים שעברו לשלב תחזוקת ביקושים. לדוגמה, מקלטי רדיו הם שוק הולך ודועך שפונה בעיקר לאוכלוסיה מבוגרת שהולכת ונעלמת מהעולם. יש האומרים שגם טכנולוגיות כמו קווי טלפון ביתיים ושידורי הרדיו המשודרים בטכנולוגיה מיושנת באוויר ילכו וידעכו מהעולם.

לא חסרים גאדג'טים שעבר זמנם כליל, כמו הטמגוצ'י, היומן הדיגיטלי (שהפך לימים למחשב כף-יד וכיום עושים את העבודה סמארטפון או טאבלט) ומכשיר הווידאו, ה-VHS.

קטגוריות מסויימות של מוצרי טכנולוגיה נראות כיום גוססות ורק מוצרי נישה נותרים בשוק. לדוגמה, נגני MP3 שרק לפני עשור קבעו שיאי מכירות, כיום נמכרים רק בדגמים מיוחדים (כמו עמידים במים או מובנים במשקפי שמש, למשל) כשבעלי סמארטפונים מזמן עברו לשימוש בנגד המדיה הסלולרי. עד לתחילת השבוע, חשבתי שגם שוק מצלמות הכיס הדיגיטליות, או הקומפקטיות אם תרצו (או mirrorless, או CSC – Compact System Camera), נמצא בדעיכה. האמנתי שבאופן טבעי, גם את מצלמות הכיס הדיגיטליות יחליפו סמארטפונים בעלי חיישנים מרובי פיקסלים ויכולות טווח דינמי גבוה (כמו באייפון 4). לאחרונה יצאו אף דגמי סלולר מבית HTC שמאפשרים שמירת תמונות בפורמט RAW (לא מכווץ, וזה שצלמים מעדיפים להשתמש בו לצרכי עריכת הצילום).

איפה יהיה גליל הפילם הדיגיטלי?

אני מכירה לא מעט צלמים חובבים ומקצועיים. רובם ככולם מחזיקים בבית מצלמת DSLR רצינית לעבודות הצילום ואת הצילום הרגעי עושים עם הסלולרי. אך נראה שיש קהל יעד שלם שעדיין רוכש מצלמות CSC, או כך לפחות אומרים בסמסונג. לדברי סמסונג, מאז שנת 2010, נמצא שוק מצלמות הכיס הדיגיטליות בצמיחה, לאחר תקופה של נסיגה עקב המיתון בארה"ב. אני הופתעתי.

Samsung SH100 - עם כרטיס רשת אלחוטי, העלאה ישירה לפייסבוק, יוטיוב וזום אופטי. מי צריך לצלם בסמארטפון?

Samsung SH100 - עם כרטיס רשת אלחוטי, העלאה ישירה לפייסבוק, יוטיוב וזום אופטי. מי צריך לצלם בסמארטפון?

באירוע צילום של החברה שנערך מוקדם יותר השבוע בתל-אביב, הוצג ים דגמים (13!) של מצלמות דיגיטליות נטולות-מראה שחולקו למספר קטגוריות, בהתאם לקהל היעד, במחירי שוק שנעים בין 500 ל-1,800 שקלים בהתאם ליכולות והתכונות של הדגמים השונים.

נוכחים אחרים באירוע, בדומה לי, תהו מהו הצורך במצלמה כשהסלולרי יודע לתעד רגעים חשובים גם בלי השקעה כספית במצלמה יעודית. אחד מאנשי סמסונג בישראל הסביר שעבור הצרכן הממוצע, הסלולרי משמש לצילום בנסיבות לא מתוכננות, בעוד אירועים או טיולים מצולמים עם אותה מצלמת כיס קלה לנשיאה ובעלת סוללה ארוכת חיים באופן משמעותי מהסמארטפון שסוללתו מתרוקנת חיש קל בעת צילום, במיוחד עם מבזק (פלאש).

הצרכן הממוצע אינו זקוק בדרך כלל ליכולות ה-DSLR וכמובן שלא יסכים לשלם עליהם בכסף ובמשקל וגודל המצלמה. המשתמש הממוצע רוצה את המצלמה שלו פשוטה יחסית – קטנה, זולה, פשוטה לתפעול ואמינה.

כעת אני מוצאת את עצמי תוהה, האם בקרוב יחליפו מצלמות הווידאו הדיגיטליות את מצלמות הכיס, במיוחד אם גודלן יקטן? האם שווקי מצלמות הווידאו הסופר-קומפקטיות ומצלמות ה-CSC יתמזגו? או שמא טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי המתפתחות יצליחו להביא לסלולרי החכם את כל הפונקציות הנ"ל? אשמח לדעתכם בתגובות.

FacebookTwitterRedditDiggShare

סקס והעיר הגדולה 2 – ביקורת ביקורתית במיוחד

יום ראשון, 30 במאי, 2010

חוסר סקס בעיר אחרת

גילוי נאות: לא ראיתי את הסדרה "סקס והעיר הגדולה". אולי כמה פרקים, לא יותר. לא ראיתי את הסרט הראשון אבל מכירה את הקונספט. כרטיסים לבכורה החגיגית קיבלתי מהאנשים המקסימים בבלונד 2.0 בחסות HP, שמוצריה המעוצבים עבור בנות המין היפה הוצגו בבכורה החגיגית, אך למרבה הצער לא כיכבו מספיק בסרט.

סקס והעיר הגדולה 2

סקס והעיר הגדולה 2 - המחשבים מבריקים, הסרט הרבה פחות (מקור: יח"צ)

בעצם, גם סקס לא ממש היה. גם העיר היתה בהחלט העיר הלא נכונה עבור הדמויות המוצגות, לכאורה, כדמויות נשיות חזקות ואמורות לסמל, שוב לכאורה, את פניה השונות של האישה המשוחררת של שנות ה-2000.

לחיוב אומר שהעיצוב של הסטים והתלבושות בסרט בהחלט היה מושקע ומעניין למרות שקצת מוגזם. קארי (בגילומה של שרה ג'סיקה פרקר) מסתובבת בבית בעקבי סטילטו במקום נעלי בית. שמישהו יסביר לי את ההגיון בזה? מעבר לכך, גם בחירת הביגוד שלה קצת לא תואמת את חלק מהמצבים, כמו למשל החצאית הסגולה הנפוחה שבחרה הנ"ל ללבוש לטיול בשוק מזרח-תיכוני (ראה תמונה).

עוד דבר שהרגיז אותי נורא בסרט וגם בסרטי "כוסיות" אחרים – אשליית האשה החזקה-חלשה. אספיילר לכם את הסרט (הו האימה) ואומר שעל אף שביג וקארי טוענים שהם ממציאים את חוקי הנישואין שלהם בעצמם, בסצינת הסיום של שניהם אפשר לראות בבירור מי מחליט את ההחלטות וקובע את החוקים. ביג מרשה לעצמו לאלץ את קארי ללבוש טבעת (ובעצם מתנה בכך את יחסיהם) על אף סלידתה הברורה מכך (מה שאמר האקס שלה, איידן, בסצינת ארוחת הערב שלהם: "לא הייתי צריך לנסות לשים עליך אבן") וכן מחייב אותה להבטיח שלא לנשק אף גבר שאינו בעלה.

כמה אירוני שזהו בדיוק החוק באותן מדינות ערב מהן ברחו העלמות עת נתפסה אחת מהן מנשקת גבר עמו לא היתה נתונה בברית נישואים. אז איפה בדיוק האישה החזקה והמשוחררת פה? היא יושבת בבית על הקורסה, רגליה דואבות בעקבי סטילטו ומשחקת היישר לידיו של הגבר המאצ'ו הקנאי הדורש ממנה כניעה מוחלטת כמעט לחלוטין. אז מה עשינו פה?

סקס, העיר והמחשבים הניידים

חשוב לציין ראשית כל שהמחשב עליו בחרה קארי לכתוב בדירתה הישנה בסצינה מסויימת הוא בכלל לא מחשב HP אלא ה-Mac הישן שלה. מאכזב וכנראה פספוס די רציני של HP במיקום המוצר בסרט.

על אף שחברת HP אכן מייצרת מחשבים ניידים מעוצבים מושכים מאוד עבור הקהל הנשי, מיקום המוצרים בסרט היה בעיני, כאמור, קצת מפוספס. זיהיתי את הנייד בעיצובה של ויויאן טאם זרוק לצד בגדיה הרבים של קארי וכן את מחשב המגע Touch Smart PC במשרדה של סמנתה, אך בעודן נופשות בנסיכויות ערב, הן משום מה עדיין מעיינות במגזינים ועיתונים המודפסים על נייר.

סקס והעיר הגדולה 2

סקס והעיר הגדולה 2 - מי מתלבש ככה ללכת לשוק?! (מקור: יח"צ)

תמוה בעיני שאת הביקורת על ספרה קראה קארי קודם במגזין ולא טרחה לפתוח את המחשב הנייד שלה, שוודאי היה גורם לי לקנא הרבה יותר מכל תלבושת שלה בסרט, וקוראת את הדעות המשפיעות באמת: אלו של הקוראים ולא של מבקר הספרים שקטל אותה על פני דפי המגזין בו קראה את הביקורת.

האם אותן נשים המוצגות לנו לכאורה כמתקדמות, מודעות וכמודלים לחיקוי בעצם חיות בתפיסת עולם מיושנת הן של זוגיות וחופש, והן של צריכת תוכן? מהסרט בהחלט נראה כך.

השורה תחתונה

סרטי בנות זה לא בשבילי. הסרט הזה ספציפית מיועד לחובבות "סקס והעיר הגדולה" ורק להן, לעניות דעתי.

אני עדיין חושקת במחשב ה-Mini 110 של HP בעיצובו של בונטייה בגווני לבן, כסוף ופנינה ואולי אפילו אסכים לצפות בסרט שוב אם יציעו לי אחד. אבל רק במקרה כזה.

FacebookTwitterRedditDiggShare