אז על רקע חום סוף אוגוסט גררתי את עצמי אל מחוץ לביתי הממוזג לתל-אביב לבדוק מה זה הסיפור הזה עם "פסטיבל המשחקים" של סלקום בנמל היום ומחר. התקציר: רעיון מעניין, הביצוע פחות.
המוני עם ישראל וילדיהם (בעיקר ילדיהם) הצטופפו הערב בשלושת המתחמים של "פסטיבל המשחקים" הסגול של סלקום בנמל. אני באופן אישי השתעשעתי מכך שבדרכי מהחניון למתחם חלפתי על פני הפנינג לא קטן של המתחרה פלאפון (עיצוב וביצוע המתחם של חברת דיירקט מדיה) עם בלוני הליום, מתופפים ועוד לא מעט דברים שמושכים את תשומת ליבם של הקטנטנים שנגררים אחרי הוריהם לכל מקום בימי קיץ אחרונים אלו. במתחם הכחול וכמעט תת-ימי של פלאפון (Pelephone Showroom, הם קראו לזה) לא התביישו למכור – בעוד הזאטוטים משחקים במני משחקים מטופשים ומתלהבים מתמונות מוקרנות אינטראקטיביות, ההורים מושבים באחת מכ-20 עמדות מכירה במתחם. לפחות דוכני היצרנים הראו לא מעט מכשירים מעניינים שעבורם נראה ששווה היה להכנס.
"אבא אבא! תתקשר לאמא! תגיד לה שאני בטורניר!"
וחזרה לסלקום וה"פסטיבל" שלהם – בין דוכני ה-Wii, קיר הטטריס ומתחם משחקי הרשת וה-Arcade דידו הורים עייפים בליווי צאצאים רעשנים ומבט בעיניהם המעונות האומר רק דבר אחד – החופש הגדול ארוך מדי והגיע הזמן שיגמר. פה ושם הצלחתי לזהות אנשים שאפשר להגדיר כגיימרים מהשורה (ולא, אני לא מדברת על אוכלוסיית בני ה-30+ בעלי עודף משקל, בניגוד למה שאומרים המחקרים) אבל אלו נראו יותר מבוהלים מהתורים והקהל הרב שהגיע מאשר מעוניינים בגימיקים פשוטים למדי מבית חברת "פרו-מרקט" שגרמו לי להזכר שבכל זאת מדובר בלא יותר מאירוע קד"ם של סלקום.
אבל למה דווקא משחקים? חברות הסלולאר מחפשות את דרכן לכיסנו בכל צורה אפשרית וגם מטרת אותו אירוע היא בסופו של דבר רק חיזוק המותג הסגול והותיק. בעבר נטו הסלולאריות לכוון לקהל אוהבי המוסיקה באירועים שונים ושירותים מותאמים ונראה שהיום משחקים זה הטרנד החדש. במיוחד אם מדובר בקיץ ויש ילדים שיגררו את הוריהם בכוח לאירוע שהכניסה אליו היא חינם (פרט לעלות החניה – אחרי הכל, תל-אביב).
על אף התקוות שלי לראות קבוצות גיימרים משוות FPSים ומדברות מה שנקרא ביזנס, את עיקר הזמן שלי בביקור באירוע ביליתי בניסיונות שלא לדרוך על זאטוטי עם ישראל ובהמתנה ארוכה מהגלות בכדי לשחק 5 דקות במשחק Wii מטופש. כמובן שהמפעילים החביבים דאגו לרשום את פרטי ההתקשרות שלי, ללא ספק בשביל להעבירם למחלקת המכירות של החברה שינסו לתפוס אותי ברשתם.
על אף הבטחות מפעילי האירוע שהכיף האמיתי מתחיל אחרי חצות, אני העדפתי לשוב לתחנת הגיימינג הביתית והממוזגת שלי בעודי רואה בעיני רוחי בני נוער מתודלקים בקפה מארומה מוציאים אגרסיות על משחקי Arcade קלאסיים בלי לדעת ולו חצי דבר על ההיסטוריה של המשחק מולם.
נראה שמה שמוכר כאן הם לא משחקי המחשב אלא שרות הקייטנה לקטנטנים על חשבון סלקום ותו לא. באותה המידה יכלו לערוך פסטיבל ממתקים ובמרכזו תחרות אכילת שוקולד במקום טורניר משחקי רשת. לפחות אז אני בטוחה שתהיה לפחות בחורה אחת ליד שולחן התחרות, להבדיל מזו שנערכת אף בדקות אלה ב"מרינרו" בנמל תל-אביב.
