ארכיון פוסטים עם התג "רשתות חברתיות"

הרשות למלחמה בסמים – מפגע פרסומי

יום ראשון, 31 ביולי, 2011

נתקלתי היום בפרסומת הבאה בצדו הימני של עמוד הפיד שלי בפייסבוק:

מזל שאני לא בת 27

חוויתי מספר רגעים של הלם מהול בשעשוע לפני שלחצתי על הקישור. לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. מדובר בפרסומת של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול שהחליטה לפצוח בקמפיין בעקבות מותה של הזמרת המוכשרת איימי וויינהאוס. משלחצתי על הקישור הופיע לי העמוד שכתובתו emy27club.com. בעמוד הופיעה תמונה על גבי רקע שחור ובה איור של ארון קבורה ולצדו הטקסט:

זה ממש לא מגניב למות בגיל 27.

השנה ימלאו לך 27. אתה יכול להיות אחד ממועדון ה-27. ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין ועכשיו גם הכוכבת שלך איימי וויינהאוס. כולם מתו בגיל 27 משימוש בסמים.

אבל לך יש עוד המון מה להספיק.

מכאן מובל הגולש התמים לעמוד הרשות העמוס, וכן ניתן לו מספר טלפון של קו התמיכה.

בין מעליב למיותר

הרשו לי למנות את הדברים הרבים ששגויים כל-כך בקמפיין זה ובפרסומת בפרט.

  1. אני לא בת 27. זה נחמד שמורידים לי את הגיל ככה על חשבון הבית, אבל חבל על הכסף המושקע (מדובר כאן ברשות, שהיא גוף שפועל מכספים שמגיעים מכספי המיסים של כולנו, להזכירכם), כשמדובר בפרסומת שמיועדת לבנות גיל 27.
  2. ברגע שלחצתי על הפרסומת, הפסיקו לפנות אלי בגוף נקבה, וחבל. אם כבר השקעתם בפרסומת במין נקבה, השקיעו גם בעמוד נחיתה הולם.
  3. מי שקנה את כתובת המתחם עבור הקמפיין המביש הזה כנראה מעולם לא שמע על איימי וויינהאוס, אחרת היה יודע שאת שמה מאייתים Amy ולא Emy.
  4. אין דבר מבזה יותר מניצול פרסומי של מוות של אדם, גם אם מדובר בידוען. איימי ווינהאוס היתה אמנית מוכשרת ונפש מיוסרת שנכנעה לעולם יותר מאשר לסמים, האלכוהול והסיגריות. לקמפיין זה אין מסר, אין נקודה, אין שום סיבה פרט לאירוניה שבגיל בו מתים מוזיקאים מוכשרים רבים. לא מזהירים את הנוער מהתמכרות לאלכוהול, משאיפת גז מזגנים או כדורים לא מזוהים במסיבות. לא, במקום זה פשוט בוחרים להכניס בני 26-27 לחרדה קיומית.

כמי שעבדה בשיווק ומבינה את עולם הפרסום המדיה החברתית גם מהצד של המפרסם, קשה לי להבין מה גרם לרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול להחליט על קמפיין כה מיותר, שטחי, חסר מסר ואף מעליב ועוד לממן אותו מכספי משלמי המיסים.

FacebookTwitterRedditDiggShare

מדיה חברתית ומותה של האנונימיות ברשת

יום רביעי, 27 ביולי, 2011

אני זוכרת את ימיה של הרשת כשהחיבור אליה נעשה באמצעות מודם חיוג. אז, שמי האמיתי היה ידוע רק לספק האינטרנט בעוד ברשת האינטרנט, המערב הפרוע הסייברנטי, היתה לי האפשרות להיות מי שרציתי. כבת-עשרה, אני חושבת שזה תרם לי אז המון.

אולי אשמע זקנה וקצת נוסטלגית, כשאומר שאני מתגעגעת לימים אלה, הימים לפני פייסבוק, גוגל+ והסטטוספירה מלאת העדכונים על חייהם של אנשים אמיתיים, עם שם, פנים ועולם מלא בפרופיל. לפעמים אני חשה שהמיסתורין אבד מעט ובשם השיווק המכוון ברשת ורווחי החברות איבדנו חלק מהפרטיות שלנו.

נכון, יש לחוסר האנונימיות באינטרנט הרבה יתרונות. אם מדובר בכך שלאנשים קל להאמין לאדם כשזה מזדהה בשמו כפי שזה רשום בתעודת הזהות, או הקלות שבמציאת חברים ומכרים וכמובן שיווק מקוון ומכוון במדיה החברתית. כל אלו יתרונות עבור רבים, אבל לי תמיד תחסר האפשרות להיפתח באמת, כשכל העולם רואה, ולומר גם דברים ששוחטים פרות קדושות ואוכלים אותן מדיום-רר.

קיימים לא מעט אתרים וקהילות מקוונות שם האנונימיות או האווטר המקוון שולטים. לדוגמה, ב-Second Life וב-World of Warcraft לעתים רחוקות בלבד מתעניינים החברים במינכם או עיסוקכם או אף מיקומכם הגיאוגרפי. הדמות שלכם חשובה יותר ורלוונטית הרבה יותר.

קיימים כמובן פחי הזבל האינטרנטיים כמו הצ'אנים למינהם בהם תוכלו לפרסם כמעט כל דבר וכל קישור ותמונה בלי ציון שם או אף כינוי. אבל כאן התקשורת הבין-אישית נעלמת, כי המפרסם אינו ידוע למגיבים בשום שם או כינוי פרט ל-OP – המפרסם המקורי – original poster.

אם הם אומרים שאתה לא צריך לקבל אנונימיות ברשת, אז זו בדיוק הסיבה שעליך לדרוש אותה

אם הם אומרים שאתה לא צריך לקבל אנונימיות ברשת, אז זו בדיוק הסיבה שעליך לדרוש אותה

משטרת הפייסבוק אחרי האנונימיים

הרשת החברתית הגדולה בעולם, פייסבוק, מחייבת את הנרשמים בה להזדהות בשמם האמיתי. כבר היו פרסומים, תלונות ותחינות של מלכות דראג שהפרופיל של דמותן נמחק וגם חברים שלי שבחרו להשתמש בכינוי ולא בשמם הרשמי נחסמו לא פעם והפרופיל שלהם בפייסבוק נמחק ללא הודעה מראש. לא מדובר באנשים שפתחו חלילה פרופילים פיקטיביים, או עשו צרות בפרופילים של אחרים (או אפילו תייגו אנשים בתמונות של מוצרים, הרגל של משווקים שחייב לעבור מהעולם ויפה שעה אחת קודם), אלא באנשים שכל פשעם נגד תנאי השימוש בפייסבוק הוא שבחרו לקרוא לעצמם בשם שהוא כינוי.

לא כולם "נתפסו", מודה, ושמתי לב לכך ששמות פרופיל בעברית מושכים פחות תשומת לב של רובוטי הבדיקה של משטרת הפייסבוק. לידע כללי של מי שמעוניין לפתוח פרופיל אנונימי.

גוגל אחרי פייסבוק

בימים האחרונים שמעתי מכמה כיוונים (חברים וגם פרסומים ברשת עצמה) על כך שגם גוגל הליברלית לכאורה מאמצת מדיניות דומה ופרופילים של אווטרים מקוונים של אנשים רבים נמחקו ונחסמו ברשת החברתית שלה, גוגל+. גם כאן, לא בוצע שום פשע מקוון וההפרה היחידה של תנאי השימוש, כאמור, הוא שימוש בשם שאינו שמו הרשמי של האדם שמאחורי המקלדת.

טוויטר, שקשה לקרוא לה בכלל רשת חברתית, מאפשרת לכל דכפין לפתוח שם משתמש וסוגרת רק את אלו עליהם מתקבלות תלונות. בעיני מדובר בשיטה טובה הרבה יותר, אך טוויטר אינה מבצעת פרסום מבוסס פרופיל למשתמשים ולא ממש אכפת לה מגילכם או מינכם, רק ממה שמעניין אתכם.

החזירו לנו את המיסתורין

בפייסבוק וגוגל, בעיני, מדובר בלא פחות ממחדל. נכון, יש יתרונות לידיעת זהותו האמיתית של אדם, אבל אם החברה (פייסבוק או גוגל) מעוניינת במידע זה, היא יכולה לדרוש אותו מהמשתמש. מספיק שאת הסלולרי הם כבר דורשים בכל מקרה. אני מאמינה שזו חובתן של פייסבוק וגוגל לאפשר לנו להיות מי שאנחנו רוצים ברשת, ואם פשענו או פגענו – אז יש לכם סיבה ליצור איתנו קשר ולבקש מידע זה או אחר, או אפילו לחסום את הפרופיל. השרירותיות שבבחירה לסגור באופן אקראי פרופילים ששמם אינו דומה לשם של אדם אמיתי (כי הוא שם של אווטר מקוון), היא מכעיסה ומציגה זלזול ברור במשתמשים.

לא, איני עומדת להקים אוהל מול משרדי גוגל ישראל וגם לא לעזוב את הרשת החברתית גוגל פלוס בגלל המחדל, אבל אחרים עשויים לעשות כן וזהו לא פחות מהפסד כספי לאותם ארגונים, שיכולים לפרסם מבצעים על לקה לציפורניים למלכות דראג באותה הצלחה כמו למי שרשומות כנשים וגם מאובזרות ככאלה על ידי הטבע.

FacebookTwitterRedditDiggShare

צייר לי פרטיות – האנטי-פייסבוק

יום שני, 24 במאי, 2010

פייסבוק הוא הגוגל החדש מבחינת שנאת התאגידים הפוגעים בפרטיות המשתמשים. מילים רבות נכתבו אודות פרצות האבטחה הרבות ומשתמשים רבים נטשו את הרשת החברתית. בשבוע שעבר צפיתי בפרק בסדרה Criminal Minds העוסקת ברוצחים סידרתיים. בפרק זה הרוצח צד את הקורבנות שלו באמצעות רשת חברתית כלשהי ועל אף שפייסבוק הוזכרה רק בהערת אגב, ההקבלה היתה ברורה. האזהרה, עם זאת, מצחיקה ולא הגיונית.

"אל תפרסמו את המיקום שלכם, את פרטי סדר היום שלכם או תמונותיכם ברשתות חברתיות," אמר הבלש המקומי עם הבעה חמורת סבר על פניו. אני צחקקתי. הוא לא באמת מצפה מאנשים להפסיק להיות חברתיים. שוב אנשים ממהרים לשכוח שהאמצעי אינו אשם. באותה המידה, יכל הרוצח הסדרתי למצוא את פרטי הנשים בספר מחזור של תיכון מקומי ולעקוב אחריהן ובמקום לשדר את הרציחות ברשת, יכל לשלוח קלטות וידאו לרשתות מקומיות וכדומה.

המשתמשים הממוצעים מבולבלים ושלל הגדרות הפרטיות המשתנות ללא הרף ברשתות החברתיות ובפייסבוק בפרט הובילו לנטישה. נראה שקיים אף ניסיון לשחזר את האנונימיות של ימי העבר של הרשת עם שירותים כמו Chat Roulette הידוע לשמצה.

לכל נסיך שדורש שיציירו לו כבשה, תמיד יימצא טייס אבוד שיסייע לו וכאן נראה שקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת ניו-יורק מנסה לתת מענה. הקבוצה המורכבת מארבעה חנוני מחשבים צעירים (גילאי 19-22), סטודנטים באוניברסיטת ניו-יורק, שהחלו לעבוד על פרוייקט "דיאספורה" (בתרגום מלטינית, תפוצה) שמאחד שני רעיונות חדשניים: רשתות חברתיות ומחשוב ענן. בנוסף, הפיתרון יאפשר הצפנה מלאה של הנתונים ויתרה מכך – אינטגרציה עם שרותים אחרים. על פי הרשום באתר, אנו צפויים לראות גירסה ראשונה של התוכנה כבר בסוף הקיץ.

התקציב אותו תכננו לגייס הצעירים לצורך פיתוח הפרוייקט, שהוא אגב פרוייקט קוד פתוח, היה $10,000 עד סוף חודש מאי, אך ההתלהבות הרבה מהרעיון וכן הפרסום לו זכו בראיונות לאמצעי תקשורת כמו ה-BBC והניו-יורק טיימס הובילו לך שנכון לרגע זה לחבר'ה יש $185,049 שנתרמו על ידי אנשים ברשת שכל מה שמעניין אותם זה לראות מוצר כמו *Diaspora קיים בעולם. ועוד נותרו שמונה ימים לסיום ההתרמה.

אז הנה, צפו בקליפ ותבינו קצת יותר (אולי) על מה החבר'ה האלה עושים למעננו ועוד מכספי תרומות ובקוד פתוח.

Diaspora: Personally Controlled, Do-It-All, Distributed Open-Source Social Network from daniel grippi on Vimeo.

FacebookTwitterRedditDiggShare