ארכיון פוסטים עם התג "גוגל"

המגילות של גוגל

יום שני, 26 בספטמבר, 2011

בין התחביבים הרבים והמשונים שלי, לצד חיבה לטכנולוגיה וטבע מיניות האדם, אפשר למצוא גם חקר היסטוריה, תיאולוגיה וארכיאולוגיה.  הבוקר יצא לי לבקר במסיבת עיתונאים בה הוצג שרות חדש של גוגל ומוזיאון ישראל המשלב כמה מהתחומים החביבים עלי למחקר, שרות שמטרתו להפוך לנגישים לכלל אזרחי הרשת את אוצרות התוכן של מגילות ים-המלח (או מגילות קהילת קומראן, כמו שאחדים קוראים להן). מדובר בלא פחות מהטקסט התנ"כי הקדום ביותר שנמצא בעולם (ספציפית מגילת ישעיהו), כשהגישה לכתב היד המקורי העתיק מוגבלת ומתאפשרת רק לאחדים בלבד.

אפשר לדפדף, המגילה הזו לא תתפרק לכם בידיים

בגוגל, יחד עם מוזיאון ישראל, החליטו ליישם טכנולוגיות גרפיות ויכולות מחשוב ענן כדי להעלות לרשת חלק מאותם כתבים (הידועים ביותר והשלמים ביותר, בניגוד לפיסות הקלף בידי רשות העתיקות) ולהפוך אותם לניתנים לחיפוש, תרגום ועוד באתר יעודי. לא מדובר בטקסט לא מוכר. ההפך הוא הנכון – מדובר בטקסט שקיים בלא מעט מקורות ברשת, אך כאן דווקא ערכו האומנותי של כתב היד העתיק, עם הקליגרפיה המופלאה והצילום (עליו ארחיב תיכף) המדוייק שמאפשרים לנו לעיין מנוחות מחשבנו (או סמארטפוננו) במסמכים המאוחסנים במרתפים הממוזגים במיוחד של היכל הספר.

אלפי שנים, מאות מיליוני פיקסלים

הצלם ארדון בן-חמה מתמחה דווקא בלכידת תמונות של מסמכים עתיקים ברזולוציה גבוהה מאוד ויצא לו לצלם גם כתבים עתיקים בוותיקן ובמוזיאונים בעולם. בן-חמה משתמש, באופן משלים למדי, בטכנולוגיה ישראלית של חברה בשם ליף (Leaf) שמספקת גב דיגיטלי עבור מצלמות אנלוגיות. הטקסט המקראי העתיק בעולם נמצא פה, ופה נמצאה גם הטכנולוגיה (ואנשי פיתוח של גוגל) שידאגו להציג אותו לעולם.

בעזרת בעלי (ברק ברודו) הצלם, הוסבר לי שמדובר במצלמה מסוג אלפא (תוצרת שוויץ, שממעטים להשתמש בה בארץ) שהינה מצלמה דיגיטלית המספק איכות שוות ערך לפורמט גדול. כלומר, איכות התמונה המופקת מספיקה גם להדפסתה על פוסטר בגודל בניין. רק שכאן, במקום לצלם דוגמנית לקשט את שלטי החוצות באיילון, צולם מסמך עתיק בעזרת תאורה מיוחדת בשביל לא לגרום לו נזק. לדברי בן-חמה, כל תמונה כללה שני טורים מהמגילה, ולאחר מכן אלו חוברו כך שנוצרה תמונה אחת עבור כל מגילה. הרזולוציה של כל תמונה כזו מגיעה למאות מגה-פיקסלים.

את התמונות העצומות האלה, יחד עם תיוג הפסוקים לפי תוכן, מיקום בטקסט וכדומה, העלתה גוגל לענן ועם ישום מבוסס ג'אווה-סקריפט (ונטול פלאש!), תוכלו לעיין במגילות תוך צפיה בטקסט המקורי וכן התרגום שלו לאנגלית. הפרוייקט, כפי שהושק היום, התבשל רק שישה חודשים ולכן אינו שלם ומושלם. נכון להיום, אנגלית היא השפה היחידה אליה ניתן לתרגם את תוכן המגילות ובה ניתן לחפש, אך צוות הפרוייקט מקווה בעתיד להוסיף שפות נוספות, כמו סינית עליה עובדים כעת.

אני יודעת שבמרתפי המוזיאונים והספריות העתיקות בעולם שוכבים ונרקבים לאט אוצרות אינסופיים של התרבות האנושית. לעניות דעתי, דיגיטליזציה של התוכן הזה והבאתו לכלל משתמשי הרשת באשר הם, היא מטרה נעלה ואני מברכת את גוגל על היוזמות המבורכות שלה בתחום, לרבות הפרוייקט במוזיאון ישראל, מוזיאון יד-ושם וכן מוזיאונים נוספים בחו"ל.

FacebookTwitterRedditDiggShare

צילומי הרחוב של גוגל בדרך לישראל. שאתלבש?

יום ראשון, 21 באוגוסט, 2011

זכיתי לקבל היום לתיבת המייל הפרטית שלי את ההודעה לעיתונות של משרד המשפטים בנושא Google Street View. בהודעה נרשם:

בכפוף לתנאים שנועדו להגן על אינטרס הציבור הישראלי, התירה הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט) בסוף השבוע שעבר, לחברת Google להפעיל במרחב הציבורי בישראל את ניידות הצילום של שירות Street View ולכלול את התמונות בשירות Google Maps.

למי שלא מכיר, שרות Google Street View שמציג תמונות של רחובות, בניינים ומקומות בעולם, כבר הספיק לעשות כותרות באירופה ובעולם כשמדינות רבות ואזרחים פרטיים הרגישו שהפרטיות שלהם מופרת. מי שזוכר, אגב, את הסיפור עם ניידות הצילום של GSV ורישום נתוני רשתות אלחוטיות פתוחות, בוודאי זוכר גם את ההתנצלויות הרבות של גוגל לאחר מעשה על הפרת פרטיות האזרחים. וכעת, השרות החביב הזה בדרך לישראל.

צחוקים עם GSV

צחוקים עם GSV

קל לראות את היתרונות שבשרות מסוג זה, ויש לציין שכבר קיימים שרותים מקומיים המציעים מידע דומה, כמו Zoomap של בזק. לדוגמה, לפני היציאה ליעד ניתן לצפות בדיוק כמעט מושלם בנופים שתראו בדרך וכן מראה היעד כך שגם אם ה-GPS שובק חיים, יש לכם מושג טוב יותר לאן אתם נוסעים או הולכים. יתרון נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו הוא הערך ההומוריסטי של הצילום האקראי לכאורה ברחוב. אתרים רבים כמו זה קמו בשביל להנציח את הרגעים המעניינים והמשעשעים ב-GSV.

לתכנן פיגוע בדפדפן

רכבי גוגל סטריט וויו בהולנד

רכבי גוגל סטריט וויו בהולנד (מקור: http://www.larsvandegoor.com)

עם כל הרצון שלי לתת לקידמה ולחדשנות בעולם ובארץ דרור, מתוקף היותי אזרחית ישראל יש קול קטן ופרנואידי בראש שלי שתמיד ישאל מה ההשפעה של החידוש על ביטחון ישראל. הרי דווקא בימים אלה כשדרום הארץ בוער ואלימות כלפינו נשפכת אל מעבר לגבולות המדינה, קל לראות לצד היתרונות גם את החסרונות שבבסיס נתונים מסוג זה.

בשם חופש המידע, ניתן למצוא כיום ברשת את כל המידע הדרוש ליצירה של מטען חבלה. יתרה מכך, אתרים אחדים אף יספקו לכם את הרכיבים הדרושים בהזמנה דיסקרטית עד הבית. לפתע נראה שגם גוגל אצה לעזרת המפגע הפוטנציאלי ותציג לו בפרטי פרטים את מראות המקומות בהם יוכל לפגע. כבר לא צריך לבצע מודיעין במקום הפיגוע המתוכנן – גוגל כבר עשו את העבודה וצילמו את הרחובות והבניינים. משהו פה מדאיג אותי מאוד. בניגוד לפחד התהומי שלי מקיומו של מאגר ביומטרי של כלל אזרחי ישראל, כאן אפילו אין צורך להמתין שהשרות ייפרץ – המידע חשוף לכל דחפין.

אני מניחה שזה עניין של התפתחות טבעית, המעורבות של טכנולוגיה ואינטרנט גם בפעילות פוליטית, פעילות מחאה וכמובן טרור. השאלה שאני מוצאת שואלת את עצמי היא האם עדיף היה לסרב לבקשת גוגל מלחתחילה ולחסוך את הדאגה, או שמא פרנואידיות יתר זו היא סממן לכניעה לטרור הפסיכולוגי המופעל על אזרחי ישראל?

FacebookTwitterRedditDiggShare

מדיה חברתית ומותה של האנונימיות ברשת

יום רביעי, 27 ביולי, 2011

אני זוכרת את ימיה של הרשת כשהחיבור אליה נעשה באמצעות מודם חיוג. אז, שמי האמיתי היה ידוע רק לספק האינטרנט בעוד ברשת האינטרנט, המערב הפרוע הסייברנטי, היתה לי האפשרות להיות מי שרציתי. כבת-עשרה, אני חושבת שזה תרם לי אז המון.

אולי אשמע זקנה וקצת נוסטלגית, כשאומר שאני מתגעגעת לימים אלה, הימים לפני פייסבוק, גוגל+ והסטטוספירה מלאת העדכונים על חייהם של אנשים אמיתיים, עם שם, פנים ועולם מלא בפרופיל. לפעמים אני חשה שהמיסתורין אבד מעט ובשם השיווק המכוון ברשת ורווחי החברות איבדנו חלק מהפרטיות שלנו.

נכון, יש לחוסר האנונימיות באינטרנט הרבה יתרונות. אם מדובר בכך שלאנשים קל להאמין לאדם כשזה מזדהה בשמו כפי שזה רשום בתעודת הזהות, או הקלות שבמציאת חברים ומכרים וכמובן שיווק מקוון ומכוון במדיה החברתית. כל אלו יתרונות עבור רבים, אבל לי תמיד תחסר האפשרות להיפתח באמת, כשכל העולם רואה, ולומר גם דברים ששוחטים פרות קדושות ואוכלים אותן מדיום-רר.

קיימים לא מעט אתרים וקהילות מקוונות שם האנונימיות או האווטר המקוון שולטים. לדוגמה, ב-Second Life וב-World of Warcraft לעתים רחוקות בלבד מתעניינים החברים במינכם או עיסוקכם או אף מיקומכם הגיאוגרפי. הדמות שלכם חשובה יותר ורלוונטית הרבה יותר.

קיימים כמובן פחי הזבל האינטרנטיים כמו הצ'אנים למינהם בהם תוכלו לפרסם כמעט כל דבר וכל קישור ותמונה בלי ציון שם או אף כינוי. אבל כאן התקשורת הבין-אישית נעלמת, כי המפרסם אינו ידוע למגיבים בשום שם או כינוי פרט ל-OP – המפרסם המקורי – original poster.

אם הם אומרים שאתה לא צריך לקבל אנונימיות ברשת, אז זו בדיוק הסיבה שעליך לדרוש אותה

אם הם אומרים שאתה לא צריך לקבל אנונימיות ברשת, אז זו בדיוק הסיבה שעליך לדרוש אותה

משטרת הפייסבוק אחרי האנונימיים

הרשת החברתית הגדולה בעולם, פייסבוק, מחייבת את הנרשמים בה להזדהות בשמם האמיתי. כבר היו פרסומים, תלונות ותחינות של מלכות דראג שהפרופיל של דמותן נמחק וגם חברים שלי שבחרו להשתמש בכינוי ולא בשמם הרשמי נחסמו לא פעם והפרופיל שלהם בפייסבוק נמחק ללא הודעה מראש. לא מדובר באנשים שפתחו חלילה פרופילים פיקטיביים, או עשו צרות בפרופילים של אחרים (או אפילו תייגו אנשים בתמונות של מוצרים, הרגל של משווקים שחייב לעבור מהעולם ויפה שעה אחת קודם), אלא באנשים שכל פשעם נגד תנאי השימוש בפייסבוק הוא שבחרו לקרוא לעצמם בשם שהוא כינוי.

לא כולם "נתפסו", מודה, ושמתי לב לכך ששמות פרופיל בעברית מושכים פחות תשומת לב של רובוטי הבדיקה של משטרת הפייסבוק. לידע כללי של מי שמעוניין לפתוח פרופיל אנונימי.

גוגל אחרי פייסבוק

בימים האחרונים שמעתי מכמה כיוונים (חברים וגם פרסומים ברשת עצמה) על כך שגם גוגל הליברלית לכאורה מאמצת מדיניות דומה ופרופילים של אווטרים מקוונים של אנשים רבים נמחקו ונחסמו ברשת החברתית שלה, גוגל+. גם כאן, לא בוצע שום פשע מקוון וההפרה היחידה של תנאי השימוש, כאמור, הוא שימוש בשם שאינו שמו הרשמי של האדם שמאחורי המקלדת.

טוויטר, שקשה לקרוא לה בכלל רשת חברתית, מאפשרת לכל דכפין לפתוח שם משתמש וסוגרת רק את אלו עליהם מתקבלות תלונות. בעיני מדובר בשיטה טובה הרבה יותר, אך טוויטר אינה מבצעת פרסום מבוסס פרופיל למשתמשים ולא ממש אכפת לה מגילכם או מינכם, רק ממה שמעניין אתכם.

החזירו לנו את המיסתורין

בפייסבוק וגוגל, בעיני, מדובר בלא פחות ממחדל. נכון, יש יתרונות לידיעת זהותו האמיתית של אדם, אבל אם החברה (פייסבוק או גוגל) מעוניינת במידע זה, היא יכולה לדרוש אותו מהמשתמש. מספיק שאת הסלולרי הם כבר דורשים בכל מקרה. אני מאמינה שזו חובתן של פייסבוק וגוגל לאפשר לנו להיות מי שאנחנו רוצים ברשת, ואם פשענו או פגענו – אז יש לכם סיבה ליצור איתנו קשר ולבקש מידע זה או אחר, או אפילו לחסום את הפרופיל. השרירותיות שבבחירה לסגור באופן אקראי פרופילים ששמם אינו דומה לשם של אדם אמיתי (כי הוא שם של אווטר מקוון), היא מכעיסה ומציגה זלזול ברור במשתמשים.

לא, איני עומדת להקים אוהל מול משרדי גוגל ישראל וגם לא לעזוב את הרשת החברתית גוגל פלוס בגלל המחדל, אבל אחרים עשויים לעשות כן וזהו לא פחות מהפסד כספי לאותם ארגונים, שיכולים לפרסם מבצעים על לקה לציפורניים למלכות דראג באותה הצלחה כמו למי שרשומות כנשים וגם מאובזרות ככאלה על ידי הטבע.

FacebookTwitterRedditDiggShare