היום הראשון

אז בלית ברירה מסרתי היום, יום א', את הבייבי שלי לתיקון. הגלקסי אס שלי התחיל להשתעל ברמקול החיצוני כבר חודשיים לאחר שקיבלתיו מאורנג', מה שאומר שבעודי מחפשת עבודה יש לי מכשיר סלולרי שלא מצלצל.

הסיבה היחידה שבחרתי לרכוש את המכשיר מספקית הסלולר היא האחריות שזו מספקת והקירבה של מרכז השרות למקום מגוריי. משגיליתי שעלי למסור את הבייבי לשלושה ימים (!) לצורך תיקון, חשכו עיני. מתברר שאורנג' (כמו המתחרות, אגב) מתיעלים על חשבון איכות השרות ומעתה קיימת מעבדה מרכזית אחת אליה נשלחים כלל המכשירים לתיקון ואלו חוזרים למרכז השרות המקומי תוך שני ימי עסקים. כמובן שהמכשיר החלופי שתקבלו אינו סמארטפון אלא זוועה משומשת שהפסיקו לייצר לפני כמה שנים טובות. ותיאלצו להגיע שוב למרכז השרות.

הבייבי שלי

מאחר ואני מעוניינת לשמור על מעט האחריות שנשארה על המכשיר באורנג' (ואין סיכוי שאני עושה שרות תיקונים או ביטוח כשזה יסתיים כי יותר מהיר לתקן לבד), מסרתי את הבייבי היום במעבדה. למזלי, מכשיר חלופי הבאתי מהבית. כמעט סמארטפון של נוקיה.

את החוויות שלי ביומיים עד שישוב אלי הגלקסי אס אתעד פה, ואפרסם במרוכז אם אשרוד את הסיפור.

היום הראשון, ערב

תחושות געגוע ראשונות לגלקסי אס. בצהרים גיליתי שבמכשיר הנוכחי שלי אין אפשרות שיתוף תמונה שצולמה בפייסבוק במהירות ישר מישום המצלמה. אפשר דרך הישום של פייסבוק במכשיר, אבל זה מסורבל ומעצבן. אוף.

מתגעגעת נורא למשחקים שהיו לי בגלקסי אס. במרובי התפקידים בטח אני בפיגור היסטרי עכשיו.

היום השני, בוקר

ניסיתי לכבות את השעון המעורר על ידי לחיצה אלימה על המסך. לקח לי כמה רגעים להיזכר בכך שיש ליצור הטיפש הזה כפתורים. רציתי לבכות על כך בטוויטר, אבל עד שהגדרתי אותו, עבר החשק.

היום השני, ערב

הייתי במקומות בלי לעשות צ'ק-אין. בטוויטר שכחו בטח מי אני בכלל. תוהה אם מתגעגעים. אני מתגעגעת למשחקים האהובים עלי בגלקסי שלי. מחר. מחר היא תחזור אלי.

היום השלישי, בוקר

אני מוצאת שאני משתמשת הרבה יותר בטלפון סלולרי כטלפון כששאר הפונקציות חסרות. מתי כבר אקבל מאורנג' סמס שהבייבי שלי חזר מתיקון?

היום השלישי, צהרים

הסמס הגיע. הבייבי חזר מתיקון!

היום השלישי, ערב

הבייבי חזר אלי אחרי המתנה ארוכה מנשוא במרכז השרות של אורנג'. עכשיו רק צריך לשחזר את כל הישומים שהיו לי. ויש הרבה. שרדתי. היה מעצבן, אבל לא כזה נורא, אני מניחה.