חברתי האהובה דיז ואנוכי דיברנו היום אודות סגירת GeoCities, שירות אירוח האתרים החינמי הותיק. היא אמרה שהעניין גרר דיון בנושא קביעות האינטרנט ואורך חיי המידע ברשת. דיז תהתה בפני האם דיון דומה התרחש עם המצאת הנייר והדיו. האם היה אי-שם מישהו שטען "אבל נייר כל-כך פגיע בהשוואה לאבן! ניצוץ קטן והלך המידע היקר!"
שום דבר לא נשאר לנצח. ברמה הפילוסופית של העניין, המידע ששורד הוא המידע האיכותי ביותר, המעניין ביותר, המצוטט ביותר והמועתק ביותר (גם באופן פיראטי). בסופו של יום, כל סוג של מדיה, אם יהיה זה לוח אבן או שבב זיכרון סופו להיות אבוד אם אינו חשוב מספיק להיות מגובה, מועבר ומאוכסן בין היתר גם בחומרה הותיקה ביותר ומלאת הבאגים – הזיכרון הקולקטיבי של בני האדם.
עוד פוסטים קשורים:
- מקומה של צנזורה בעידן המדיה החברתית בימים האחרונים מצאתי את עצמי תוהה על מקומם של צנזורה והטלת צוי איסור פרסום על...
- פדופיליה מקוונת – חוויה אישית עם יציאת משחק סטאר טקר אונליין שהביקורת שלי עליו התפרסמה היום, נזכרתי בתקופת הילדות שלי...
is this way of telling us that we should read your posts and ynet articles asap with no delay…. because they just might not be there later?
or maybe the opposite – telling us that no worries, your blog is soooo important that even a bagillion years from now, there would still be some form of it for us to enjoy…
"המידע ששורד הוא המידע האיכותי ביותר, המעניין ביותר, המצוטט ביותר והמועתק ביותר" זה נכון, המדיה היא בסך הכול כלי שמשתנה ומשתפר, וכמו שנוהגים לומר באינטרנט: התוכן הוא המלך.
תפתחי שירות גיבויים לחוות שרתים הממוקמת על הירח, ותהי מליונרית. במיוחד אם תמקמי את החווה עמוק בתוך הירח…